מאת בארי מקארת'י
קיים קשר מוצק בין קושי בתפקוד המיני לבין חוויות מיניות שליליות קודמות. למעשה, מרבית המטופלים הסובלים מבעיית תפקוד מיני עברו לפחות תקרית מינית אחת בעבר אשר הייתה בעלת אופי שלילי, מבלבל, מעורר אשמה או טראומטי. רבים מחשיבים רק אירוע חמור כגון אונס כ"תקרית מינית שלילית", אולם תקרית מינית שלילית עשויה ללבוש צורות שונות, ולנוע מניצול מיני בילדות, תקיפה או אונס, ועד להריון לא רצוי, מחלה המועברת במגע מיני או אשמה על פנטזיות מיניות.

בטיפול מיני לקיחת ההיסטוריה המינית המפורטת של המטופל הינה משמעותית ביותר. דרכה המטפל שואף ללמוד על נסיונו המיני של המטופל כדי לחשוף ולהעלות לדיון טראומה מינית קודמת ו/או תקריות אשר עוררו אשמה, בלבול ורגשות שליליים.

בבסיס בעיות התפקוד המיני נמצאת התפיסה שמין הוא דבר רע, לא חלק ממך , ושמיניות היא משהו שעושים לך, או שקורה לך כיצור פאסיבי. יש לברר מהן המחשבות המרכזיות הנוגעות לטראומה; כיצד המטופל התמודד בזמנו עם הטראומה? האם הוא רואה את עצמו כקורבן או כשורד?

מודל התערבות קוגניטיבי התנהגותי
המודל הקוגניטיבי-התנהגותי מתמקד בהווה ובעתיד, למרות שאינו מכחיש את הטראומה, שהתרחשה בעבר. המטרה היא להתמודד עם הטראומה מהעבר, על מנת שלא תשתלט על חיי המטופל בהווה. לפי מודל זה, הטראומה מהווה חלק מהטיפול בבעיית התפקוד המיני ואין להתייחס אליה כאל בעיה עצמאית שיש להתמודד עמה בנפרד. המודל שם דגש מיוחד על שינוי מחשבות והתנהגויות שקדמו לטראומה.

הטיפול מעודד את בני הזוג לתרגל תקשורת שתאפשר לדבר על הטראומה. נשים נשואות שנאנסו עומדות למעשה בפני התמודדות כפולה: עליהן להתמודד גם עם האונס וגם עם השבת יכולתן לתפקד מינית בתוך הזוגיות שלהן. למעשה, כ- 40% מהנשים שעברו אונס יהיו גרושות או פרודות בתוך שנתיים מהמקרה. לפיכך, מטרת הטיפול הזוגי בטראומה של אונס היא בנייה מחדש של אינטימיות ואמון בין בני הזוג.

לרוב תגובתה של הנפגעת לאונס היא הימנעות ממין. התעלמות מחוסר התפקוד המיני והתמקדות בטיפול בטראומה תחריף את בעיית התפקוד המיני ותהפוך אותה לכרונית ולקשה יותר לטיפול. ככלל, המסר לבני הזוג בטיפול הוא שביכולתם להגיע לתפקוד מיני בריא ולחיי מין מספקים.

עוצמת ההשפעה של הטראומה המינית משתנה מאדם לאדם. על מנת לאמוד אותה יש לשים לב לחמישה מימדים אשר נמצאים על רצף :

• בן משפחה לעומת זר
• חשאיות סביב המקרה לעומת הכרה של הסביבה במקרה
• פוקוס על איברי המין (כולל חדירה אוראלית, אנאלית או וגינלית) לעומת מקרים  ללא פוקוס על איברי המין (כגון צפייה או התערטלות)
• טראומה מתמשכת לעומת אירוע חד פעמי

הטראומה העוצמתית ביותר תתרחש במקרים של פגיעה אלימה על ידי בן משפחה שהפר את האמון, כאשר הסוד נשמר במשך זמן רב (מה שמגביר את העיוותים הקוגניטיביים ותחושת הסטיגמה) וכאשר האירוע כלל חודרנות פיזית (אשר מקושרת ביתר קלות לאורגזמה) והתרחש לאורך זמן ארוך ותקופה ממושכת.

גברים חשים יותר לרגשות שליליים כתוצאה מטראומה מינית מאשר נשים. במקרים של התעללות מינית בילדות גברים נוטים יותר לשמור את האירוע בסוד, מתוך חשש מסטיגמה של הומוסקסואליות, ומתוך תפיסה לפיה גבר אמור להיות חזק וללא בעיות סביב מיניות.

התערבויות קליניות
בהתערבות הקלינית המטפל מציג תרגילים קוגניטיביים והתנהגותיים. הוא מעודד את בני הזוג להביע בקשות ולדון בבעיות על מנת לפתח סיטואציות מיניות מהנות יותר. שינוי מחשבות והתנהגויות אצל בני הזוג הוא מטרת הטיפול. עבור חלק מהזוגות, תגובות רגשיות לטראומה הופכות את התרגול המיני ללא יעיל. על המטפל לעודד את בני הזוג להמשיך עם מגע של חיבה ומגע לא תובעני במקום להפסיק את הביטוי המיני.

הרעיון המנחה הוא לימוד המטופל להיות "שורד" ולא "קורבן". המטופל מתחיל לקבל את העובדה שהאירוע הטראומטי קרה , ולהבין אותו על כל מורכבותו. הטיפול עוזר לו להפטר מרגשות אשמה ולהתחיל בארגון מחודש של המחשבות הקשורות בטראומה. בהמשך, יוכל המטופל לחוש אחריות כלפי מיניותו ולעשות בחירות לגבי הביטוי המיני שלו אשר יקדמו את חיי המין והסיפוק המיני במקום לעכבם. כאשר בני הזוג משיגים שוב תשוקה מינית ותפקוד מיני סביר הטראומה לא שולטת יותר במיניותם ובקשר האינטימי שלהם. שינוי מחשבות ואמונות מוביל לשיפור התפקוד והסיפוק המיני וכן חיוני לתפיסת האדם את עצמו כ"שורד" במקום כ"קורבן". 

McCarthy, B. W. (1990). Treating sexual dysfunction associated with prior sexual trauma.

Journal ofSex and Marital Therapy, 16, pp.142-146.