|
מאת בארי מקארת'י
המודל הקוגניטיבי- התנהגותי לטיפול בטראומה מינית שם דגש מיוחד על הבנת תהליך ההפיכה לקורבן (victimization). טראומה מינית עשויה לגרום לנזק שנובע דווקא מהתנהגויות של הנפגע כגון הכחשת האירוע, האשמה עצמית או תיוג הטראומה כאירוע החשוב והמשפיע ביותר בחייו של הנפגע. העניין הפסיכולוגי המכריע הוא כיצד הנפגע מבין את הטראומה המינית שקרתה לו וכיצד הוא מתמודד עמה, במקום לתת לטראומה לשלוט באופן שלילי בהערכה העצמית המינית הנוכחית.
להיות קורבן
המודל הקוגניטיבי התנהגותי לטיפול בטראומה מינית מציג שלוש דרכים בהן הנפגע/ת הופכ/ת לקורבן:
-
האירוע הטראומטי עצמו
-
האופן בו נחשפת התקרית המינית והאופן בו מתמודדים עמה (בטיפול, עם בן הזוג, עם המשפחה, במערכת המשפט, במשטרה).
-
אימוץ תווית של "קורבן" להמשך החיים.
חווית הקורבן מאומצת לגבי הקשר מיני או כחלק מראיית העולם הכללית של הפגעים והם מתחילים לשחק באופן קבוע את תפקיד הקורבן. האירוע הטראומטי הופך לאירוע החשוב ביותר בחיים, אשר שולט בערך העצמי ובהערכה העצמית המינית.
המודל הקוגניטיבי התנהגותי שם דגש על מאבק בקורבנות, על ידי התערבויות ספציפיות המכוונות לכל אחת משלוש הרמות שתוארו.
-
רמת האירוע. המודל הקוגניטיבי מציע עבודה על נושאים של האשמה עצמית והבנה שהתוקף הוא זה שנושא באחריות לאירוע, ולא הנפגע.
-
החשיפה לאחרים. במקום לזנוח את הדיון בתקרית, על המטופל/ת לבחון, להעריך, לדון, להבין ולהבהיר את החוויה. כדי לעשות זאת יש צורך בעזרה מחברים ובני משפחה, שיאפשרו להבין מה קרה באופן הכי פחות שלילי וטראומטי האפשרי.
-
אימוץ תווית הקורבן. הטיפול מתמקד במעבר מתפיסה עצמית של "קורבן" לתפיסה עצמית של "שורד". המודל הקוגניטיבי גורס כי זוהי הרמה הקריטית ביותר. במקום לקחת את התפקיד המיני והפסיכולוגי של קורבן, בו הנפגע חווה האשמה עצמית, הוא יכול לראות עצמו כמי שמצליח להתמודד. בעתיד יוכל להרגיש שליטה בסיטואציות מיניות, שהוא יכול לבטא את עצמו, לתפקד באופן בריא ולחוות חיי מין מספקים.
דרכי התמודדות שליליות עם טראומה מינית
-
הימנעות והכחשה. בדפוסים אלו הנפגע מתנהג כאילו האירוע הטראומטי לא התרחש, או שאין לו חשיבות. אימוץ סגנון כזה מונע מהנפגע לקבל את העובדה ששרד את הטראומה ולקבל את הטראומה כאירוע שלילי אך לא כאירוע השולט בחייו. דפוס זה מונע מהנפגע להשיג מחדש שליטה על מיניותו.
-
מגננה, חרדה, אשמה. אלו הן התנהגויות שהופכות את האדם למטרה נוחה יותר לפגיעה נוספת בעתיד. יש לעבוד על יכולת לחוש בנוח עם המיניות, להעריך את אחריותו של התוקפן, להרגיש טוב לגבי התמודדות חיובית כשורד ולהפוך את המיניות לחלק חיובי מהחיים.
-
לקיחת תפקיד התוקפן. נפוץ בעיקר אצל גברים שעברו התעללות מינית או טראומה מינית אחרת. גברים לעיתים קרובות יותר מתעללים באחרים כדרך להשיב את גבריותם.
הערכה
מאפייני האירוע הטראומטי משפיעים על השלכותיו ועל אופן ההתמודדות איתו. יש להעריך מספר מאפיינים, כאשר הקו המנחה הוא בחינתם על רצף, ולא באופן דיכוטומי. בין מאפיינים אלו:
-
האירוע קרה תוך אלימות פיזית - האירוע קרה באווירה של ידידותיות ואדיבות
-
התוקף הוא בן משפחה - התוקף הוא זר
-
התעללות מתמשכת - תקרית בודדה
-
חשאיות מוחלטת סביב האירוע - התקרית מדוברת
-
ניצול מניפולטיבי של הקורבן - דאגה אישית של התוקף לקורבן
-
התעללות שכללה חדירה – צפייה בלבד
-
התוקף מאותו מין – התוקף מהמין ההפוך
-
השורד הוא גבר – השורדת היא אישה
-
כאב, סאדיזם – עדינות
-
רציונל מילולי מעוות – תקיפה ללא מרכיב ורבלי
-
חוויה מינית ראשונה - הקורבן מנוסה מינית
טיפול קוגניטיבי - התנהגותי
הטיפול מתמקד במחשבות,התנהגויות ורגשות הנוגעים להווה ולעתיד. הבנת האירוע שהתרחש בעבר הכרחית, אך מטרתה היא מניעת השליטה של האירוע בהווה ובעתיד. הטיפול מתמקד בתפיסה חיובית של מיניות ובהבנה שמין הוא דבר טוב, שמיניות הנפגע היא חלק אינטגרלי מאישיותו ושהמטופל יכול לבחור איך לבטא את מיניותו באופן שיקדם את חייו במקום לעכבם. לפי מודל זה על האדם לקבל את המציאות לפיה הטראומה קרתה מבלי להאשים את עצמו ומבלי לתת לטראומה לשלוט בהערכתו העצמית.
מקרה לדוגמא
ג'ודי ופול הגיעו לטיפול על רקע חוסר תשוקה מינית של ג'ודי. הם קיימו יחסי מין בתדירות נמוכה וכמעט תמיד ביוזמתו של פול. הוא ידע על איזושהי היסטוריה מעורפלת של התעללות מינית בעברה של ג'ודי, אולם הנושא מעולם לא נידון ביניהם באופן מלא.
הצעד הראשון בטיפול היה ראיון משותף. פול הביע כעס והאשים את ג'ודי, והיא תייגה עצמה כ"פריג’ידית". בראיונות הפרטניים ספרה ג'ודי על התעללות שחוותה מצד אביה החורג בגילאים 8-10 והעלתה מחשבות לפיהן היא קרבן, והיא אנטי-מינית. לפול לא הייתה היסטוריה שלילית אולם בראיון הפרטי נחשף חוסר הכבוד שלו כלפי ג'ודי כאדם מיני וחוסר ידע לגבי מיניות של זוגות.
במפגש הוצג בפני ג'ודי ופול הרעיון של פיתוח סגנון מיני זוגי שיהיה מספק עבור שניהם. כמעט חצי מהמפגש נסב סביב הטראומה המינית שחוותה ג'ודי בעברה, תוך הדגשת האחריות שלה להשבת תפקוד מיני תקין. בנוסף, הודגשה האחריות של פול להחליף את ההאשמה והכעס שלו על ג'ודי בגישה מכבדת ותומכת.
ג'ודי נדרשה להפסיק לראות עצמה כקרבן הנשלט על ידי האירוע הטראומטי, ותחת זאת לראות עצמה כאישה מינית שמגיע לה להנות ממין מספק. הם החלו בתרגילי "מגע לא תובעני", שהתקדמו באופן משביע רצון עד שהגיעו למגע בחזה, שהיה מוקד ההתעללות שעברה ג'ודי. היא ניסתה להימנע מסוג זה של מגע, והוזכר לה שההימנעות מחזקת את החרדה ממין. המטפל עודד אותה להתנסות בגירוי השדיים תוך אוננות, שם הרגישה יותר שליטה. בשלב הבא פול הודרך כיצד לגעת בשדייה. ג'ודי ביצעה תרגיל זה בעיניים פקוחות כך שבמהלך התרגיל תוכל להיות עם פול בהווה במקום בטראומה שבעבר.
ביטוי רמות התרגשות גבוהות בזמן גירוי ידני או אוראלי היו מאיימות עבור ג'ודי. שימוש בדמיון מודרך במהלך הרפיה עזרו להתגבר על עכבה זו.
לאחר שהושב התפקוד המיני עם פול, ג'ודי רצתה להתעמת עם אמה על התקרית. היא קיבלה בטיפול הכנה לשיחה זו, בה ביררה עם עצמה בדיוק מה מטרת השיחה ומה היא מתכוונת להשיג, ואכן, השיחה עם האם התנהלה בגישה של איסוף מידע במקום בגישה מאשימה. משיחה זו למדה ג'ודי שהאם עזבה את הנישואים לאב החורג המתעלל בגלל האלכוהוליזם וההתעללות הגופנית שלו, ובנוסף קיבלה ג'ודי התנצלות והבעת חרטה מאמה.
מניעת טראומה מינית
מניעה ראשונית של טראומה מינית מתבצעת עוד לפני שקורה אירוע טראומטי והיא מתמקדת בחינוך. בנוסף לחינוך מיני וחינוך לשוויון מיני ,יש להקפיד על חינוך לזכויות ילדים: זכותם לקבל יחס של אנשים במקום ללמוד לציית לכל הוראה ממבוגר.
מניעה שניונית קורית מיד לאחר האירוע הטראומטי והיא בעלת אופי של "התערבות במשבר". מטרת ההתערבות היא לעזור לנפגע/ת להתמודד עם מה שקרה כאירוע שלילי, אך לא אירוע שישלוט במהלך החיים מעתה.
מניעה שלישונית- מתן טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
McCarthy, B. W. (1986). A cognitive-behavioral approach to understanding and treating sexual trauma. Journal of Sex & Marital Therapy, 12, 322-329
|
|
