סקסולוגיה - קיצור תולדות
מיניות העסיקה את בני האדם לאורך ההיסטוריה. מלבד דרך להתרבות היה המין גם מקור להנאה, לקדושה, לכוח ולמעמד. תיעודים לחיי המין של בני אנוש ניתן למצוא במקורות קדומים שנשתמרו, דוגמת המקדשים האירוטיים בק'גיראו שבהודו ובמדריכים שונים לאוהבים כמו "הגן המבושם" או ה"קאמא סוטרה". סקסולוגיה נולדה כמדע בסוף המאה ה 18 - תחילת המאה ה 19. בשנים הללו פעלו באירופה, ובייחוד בגרמניה, מספר חוקרים שעסקו במחקר סקסולוגי.
ב 1907 איון בלוך פירסם את The Sexual Life of Our Time ובכך סימן את לידת המדע הצעיר sexual Visenschaft" " שמשמעו מדע/מחקר מיני או סקסולוגיה. ב 1913 מגנס הירשפלד, איוון בלוך ועמיתים אחרים מקימים את החברה הראשונה לחקר המיניות. ב 1928 הליגה העולמית לרפורמות מיניות קוראת לשיווין בין במינים, חינוך מיני ואמצעי מניעה, אך עם עליית הנאציזם לשלטון החלו הסקסולגים להיות נרדפים והסקסולוגיה האירופית דעכה. בשנת 1933 הנאצים סוגרים את המכון של הירשפלד ועמיתיו והכתבים הסקסולוגים נשרפים יחד עם ספרים אחרים בטענה שהם "ספרים לא גרמניים". העידן הנאצי בישר את סופה של הסקסולוגיה באירופה, ואת יצירתו של ואקום מחקרי ומדעי בתחום זה אשר נמשך עד תום מלחמת העולם השנייה.
לעומת זאת, בתקופה זו החלה להתפתח הסקסולוגיה מעברו השני של הים, בשנת 1938 אלפרד קינסי החל בריכוז של קורס בנושא זוגיות ומשפחה. בהדרגה קינסי החל באיסוף היסטוריות מיניות של אנשים, עד שב – 1947 הקים את המכון למחקר מיני. ספרו של קינסי, "התנהגות מינית בזכר האנושי" פורסם ב1948 וזכה להדים רבים. ב 1953 פורסם כרך ההמשך "התנהגות מינית בנקבה האנושית". בשעה שספרו הראשון של קינסי קיבל ביקורת על המתודה המדעית בה השתמש, הכרך השני זכה לביקורת מוסרית. קינסי הציג לראשונה את האשה כיצור בעל צרכים מיניים, והחברה הפוריטנית של ארצות הברית דאז התקשתה לעכל זאת. לאחר פרסום הכרך השני ובעקבות הביקורת הקשה איבד קינסי את מקורות המימון של מחקריו והפרויקט השאפתני שלו נעצר.
בשנת 1955 הביוכימאי האמריקאי ד"ר גרגורי פינקוס גילה כי נטילת פרוגסטרון מונעת ביוץ. בשנת 1957 יצאה לשוק האמריקאי הגלולה הראשונה למניעת הריון. המצאת הגלולה הייתה אירוע מהפכני, ויש הרואים בו גורם בעל תרומה מרכזית לשחרור המיני ולתפיסת המין כלגיטימי לצורך הנאה ולא רק לצורך ילודה.
סקסולוגיה החלה לפרוח בשנות החמישים. עד לאמצע שנות החמישים בעיות בתפקוד המיני נחשבו על פי רוב תוצר של חוויות ילדות ויחסים עם ההורים. הטיפול המיני היה פסיכואנליטי או דינאמי, נמשך שנים ועל פי רוב סייע למטופלים להבין את שורשי בעיותיהם - אך לא פתר אותן. בשנות ה 50 וה 60 של המאה ה-20 החלו להתפתח הטיפולים ההתנהגותיים, ובראשם טכניקת הדה-סנסיטיזציה. טיפולים אלו ראו בבעיות בתפקוד המיני בעיה נלמדת שיכולה להתרחש בכל שלב בחיים ולפיכך ניתן לטפל בה בכלים התנהגותיים שיצרו למידה מתקנת או חדשה (Hawton, 1989). ב 1954 התחילו מסטרס וג'ונסון במחקר להבנת הפיזיולוגיה על מנת למצוא פתרונות לבעיות בתפקוד המיני. ב 1966 הם פרסמו את ספרם "מעגל התגובה המינית". באותן שנים הםפיתחו והחלו ליישם תוכנית למטופלים שסבלו מבעיות בתפקוד המיני אשר התבססה על עקרונות אלו עד שבשנת 1970פרסמו את ספרם "Human Sexual Inadequacy". ניתן לומר שספר זה מציין את תחילת עידן הטיפול המיני.
מסטרס וג'ונסון דיווחו על אחוזי הצלחה גבוהים מאוד ואחוז הישנות נמוך(Masters &Johnson, 1970). המודל שלהם פותח בבסיסו על זוגות ועבורם ועל כן היה ממוקד בעבודה זוגית. לאחר תקופת "ירח הדבש" של המודל, מטפלים החלו לגלות כי יעילותו חלקית. עם זאת, ניכר היה שזהו הטיפול האולטימטיבי למרבית הבעיות עליהם מדווחים בני זוג. הלן סינגר קפלן הרחיבה את המודל של מסטרס וג'ונסון. היא חיברה בין רעיונות פסיכותרפיים מסורתיים לבין רעיונות קוגניטיביים –התנהגותיים לשם המשגתם של קשיים בתפקוד המיני. סינגר-קפלן חקרה את המשמעות של דפוסים, מחשבות ומניעים לא מודעים השוכנים בבסיס הקושי בתפקוד המיני של המטופל ובכך תרמה תרומה משמעותית לתחום. בעוד המודלים הללו ראו את הטיפול המיני כתכנית הדורשת התערבות אינטנסיבית, הפסיכולוג האמריקאי ג'ק אנון (1929-2005) פיתח מודל פשוט המדגים כי לרוב האנשים אין צורך בטיפול מיני מלא על מנת לטפל בבעיה בתפקוד המיני. המודל מציג באופן היררכי 4 סוגי התערבות, מההתערבות המינימלית ביותר ועד להתערבות מלאה: מתן רשות (לגיטימציה) לעסוק בפעילות מינית, מתן מידע מוגבל, מתן הצעות ספציפיות וטיפול מלא
(Annon, 1976)
רוצים לפתור את הבעיה המינית ?
לתיאום פגישת אבחון עם סקסולוג או סקסולוגית פנו אלינו עוד היום 03-6390191
|
|
קישורים: 