אני מאוד אוהב את אשתי, ומאוד אוהב לקיים איתה יחסי מין, אבל אני מרגיש שאני מאוד מאכזב אותה בכל פעם, ובעצם מאכזב גם את עצמי. הבעיה היא שאני גומר מהר והיא נשארת מתוסכלת. היא אמרה לי שאין לה חשק שנתחיל, כי זה תמיד נגמר במפח נפש. מה לעשות?
תשובה:
אתה מתאר מצב בו חיי המין שלך נפגעו בגלל שפיכה מהירה. ראשית, חשוב שאתה ובת זוגך תשתחררו מהמחשבה שכל חיי המין שלכם תלויים בזמן שלוקח לך להגיע לנקודת הפליטה שלך. הרי יש כל כך הרבה דברים מהנים במעשה האהבה מלבד החדירה והפליטה. בשאלה שלך הדגשת את האכזבה של בת זוגך, ולכן עולה השאלה אם ישנה ציפייה מצידכם ששליטה טובה יותר בפליטה, תאפשר לה להגיע לאורגזמה בעת המשגל. חשוב לציין שרוב הנשים מגיעות לאורגזמה בזכות גירוי הדגדגן, ולכן לא רצוי לכרוך את נושא השליטה שלך בפליטה בהנאתה מאורגזמה. הקדישו זמן והתענגו על שלב המשחק המקדים.
לגבי ההרגשה שלכם שאתה גומר מהר מדי. ישנן דרגות שונות של גמירה מהירה, שנקראת גם שפיכה מהירה או שפיכה מוקדמת. ישנם גברים שמגיעים לפליטה- לאורגזמה מיד עם העוררות וישנם כאלה שאחרי זמן קצר מדי מופתעים להגיע לאורגזמה. בכל מקרה, אין הם מסוגלים לבחור את רגע הפליטה. ממכתבך אינני יודעת את דרגת הקושי שלך, אך ברור שאתה מרגיש שאין לך שליטה והפליטה מתרחשת לפני הזמן. אינני יודעת גם עם המצב זהה בעת אוננות, אלה שאלות שיהיה מקום להבהירן אם תבחר לפנות לטיפול מיני.
הבעיה של שפיכה מהירה היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בקרב גברים. למרות שכיחות הבעיה, לא ברור למה ישנם גברים שסובלים מהיעדר שליטה, אך ישנם טיפולים שמקנים את השליטה בפליטה. ישנן שתי דרכים עיקריות לתקוף את הנושא. האחת, טיפול תרופתי (תרופה ממשפחת התרופות נוגדות דיכאון) שמאריך את הזמן עד לשפיכה. הבעיה בדרך הזו שהגבר תלוי בתרופה. הדרך השנייה היא טיפול התנהגותי שמקנה שליטה. כאן מדובר בתרגול שבונה בהדרגה את היכולת להשהות את הפליטה ולשלוט בה. ראשיתו של הטיפול בהכרת נקודת האל- חזור, אותה נקודה שאחריה לא ניתן לשלוט בפליטה, והמשכו בהארכת הזמן עד לאותה נקודה והשגת מיומנות שליטה. למטפלים המיניים יש ניסיון טוב בסוג זה של טיפול, שדורש מהמטופל נכונות להשקעה בתרגול שאורכו 12 שבועות בממוצע.
ישנם שני סוגים של העדר אורגזמה: האחד, הקל יותר לטיפול, הוא כשאישה שבעבר נהנתה מאורגזמה, מפסיקה לחוות אותה. בעיה זו נקראת אורגזמה משנית. הסוג השני הינו כשאישה מעולם לא חוותה אורגזמה, גם לא באוננות. זו בעיית אורגזמה ראשונית, והיא קשה יותר לטיפול, אך אחוזי ההצלחה בה גבוהים מאוד. במכתבך כתבת שמעולם לא הייתה לך אורגזמה, ולכן אני מניחה שגם באוננות לא. מכאן שאת שייכת לסוג של בעיית אורגזמה ראשונית. לפני שתתחילי בטיפול חשוב שתבדקי ע"י רופא כדי לשלול בעיה בריאותית.
הנחתי היא שבעיה זו נובעת מאמונות ותפיסות שרכשת לגבי מיניות כילדה ומתבגרת, המקשות עליך ליהנות באופן מלא ממיניותך או ממידע או ציפיות שגויות. במהלך הטיפול נבחן את תפיסותיך לגבי מין, נאתר אמונות הפוגעות ביכולתך ליהנות ונאתגר אותן על מנת שתוכלי ליהנות ממיניותך באופן מלא.
בנוסף, הטיפול כולל תרגילים שנעשים בבית. מטרת התרגילים היא לוודא שאת מרגישה נוח עם גופך על כל חלקיו. במידה ואינך חשה בנוח עם אזורים אינטימיים, נדבר על כך בפגישות ונביא לשינוי. כאשר תהי משוחררת בראשך ובגופך ותחווי אורגזמה עם עצמך, תוכלי להנחות את בן זוגך ולחוות אורגזמה איתו.
אנחנו נשואים 30 שנה והקשר בינינו מאוד טוב, אבל בחודשים האחרונים הפסקנו לקיים יחסי מין. שנינו מרגישים שזה לא ממש חסר לנו (למרות שבעבר היו לנו חיי מין טובים מאוד), אך אנחנו קצת מודאגים אם זה נורמלי. ברצוני לציין שאני כבר בתקופת הבלות והזקפה של בעלי אינה חזקה כבעבר.
תשובה:
זוג יקר עם קשר טוב, אנא, אל תוותרו על חיי המין שלכם! סביר להניח שיש לכם עוד הרבה שנים ליהנות מהקשר הטוב, מבלי לוותר על חיי האהבה שלכם.
אני מניחה שמצבכם הבריאותי תקין ושהשינויים הפיזיולוגים שחלו בכם התפרשו כ"רמז" לכך שחיי המין הם נחלת העבר. חשוב לדעת שהשינויים האלה יכולים דווקא להביא אתכם לחיי מין מהנים ועשירים לא פחות מאלה בהם התנסיתם בעבר.
את אומרת שהמין אינו חסר לך, אך את זוכרת לטובה את חיי המין שהיו לך בעבר. מדובר אם כך בתחושה של היעדר חשק, או במילים אחרות, ליבידו נמוך. מחקרים הראו שלא בהכרח מדובר בהשפעה הורמונאלית, אלא בדימוי גוף, או תפיסה עצמית שנפגעה. בעקבות ירידה ברמת האסטרוגן חלים שינויים בגוף האישה, כמו עליה במשקל וירידה במסת השריר.
זה השלב שפעילות גופנית ואכילה בריאה יצמצמו שינויים אלה, אך חשוב לא פחות לא לוותר על ההתייחסות שלך לעצמך! זכרי שאת עדיין יצור מיני בעל תשוקות שצריכות לצאת ולמצוא ביטוי בקשר עם עצמך ועם בן זוגך.
דרך טובה לשחרר את התחושות המיניות שבתוכך היא הכנסת שימני עיסוי לחדר המיטות. עיסוי בן זוגך בשלב ההתעלסות ועיסוי אבר המין שלך ושלו בשלב המשחק המקדים יעצים את החוויה ויגביר את העוררות. נסי ותיהנו...
באשר לירידה בזקפה, גם כאן, אין פירושו שבן זוגך לא יחווה אורגזמה נפלאה. זקפה חלשה יותר אינה מונעת חדירה, ואינה פוגמת בהנאה מגירוי ידני או אוראלי. יתכן שתוך כדי משחק, תוכלי לעזור לו להכניס את אבר המין לנרתיק, וההנאה בתוכך, כמו גם האורגזמה, מחכה לו. למה לוותר עליה?
בשלב הזה של חייכם כשאתם כבר מרגישים מאוד נוח זה עם זו, זה הזמן לנסות דברים חדשים בחדר המיטות. זה הזמן לנסות אביזרי מין ומשחקים חדשים שיתכן שלא התנסיתם בהם בעבר.
ובכן, אל תמהרו לסגור את הגולל על חיי המין. הפכו את מעשה האהבה לחוויה ארוכה יותר, מענגת וחושנית אף יותר מבעבר.
אני רווקה בת 39, ולאחרונה אובחנתי בהרפס וגינלי. הרופא אמר שעלי להשתמש בקונדום בעת קיום יחסי מין, אך ברור לי שאם אספר לבן זוג פוטנציאלי שעליו להשתמש בקונדום בגלל הרפס הוא ימנע מקשר איתי. מאז שהווירוס התגלה, למרות שהוא אינו פעיל ואין לי סימפטומים, אינני נפגשת כלל עם גברים. אני מרגישה אבודה. מה לעשות?
תשובה:
אני מניחה שאת נמנעת מקשר מתוך אמונה שגבר לא ירצה להיות בקשר מיני עם אישה שבגופה התגלה הרפס. הרפס וגינאלי מופיעה אצל כ-20% מהאוכלוסיה והרפס הפה נפוץ פי שניים. מרבית הזמן הנגיף רדום, כלומר, הסימפטומים אינם מופיעים. אני מניחה שלו היה לך בן זוג קבוע בעת שהתגלה בגופך הווירוס, לא היית שוקלת פרידה בגינו. ובכל זאת את מאמינה שהאפשרות לקשר חדש נגוזה. האומנם?
צריך להכיר בכך שבכל אדם שמוצא חן בעינינו יש גם דברים שפחות נראים לנו. מה הסיכוי שאת תפגשי גבר ולא תמצאי בו לפחות דבר אחד שלא נראה לך, או בעיה שעימה תצטרכי להשלים? גבר שתשתפי אותו בעובדה שווירוס ההרפס מצוי בגופך, רדום בד"כ, ויעדיף להיפרד ממך בגלל זה, כנראה לא רצה בך מספיק, או שאינו ראוי לך.
כמו שאמר לך רופאך, שימוש בקונדום מבטל את החשש שהוירוס יעבור לבן זוגך כאשר אינו פעיל. נכון לעכשיו אינך סובלת מפצעונים ולכן אין סיבה להימנע מיחסי מין מוגנים. השימוש בקונדום בעת יחסי מין, אינו מבטל את ההנאה המינית שלך ושל בן זוגך. גברים רבים משתמשים בקונדום מטעמי ביטחון כשהם בקשר לא מחייב, גם כשלא מדובר בהרפס, והדבר אינו מפחית מהנאתם.
בחלק מהמקרים אפשר לקיים יחסי מין ללא קונדום כשאין פצעים או סימפטומים שמעידים על פעילות (למשל עקצוצים) – כשהדבר יהיה רלוונטי תוכלי להתייעץ עם גינקולוג ולראות אם הדבר רלוונטי לגביך.
אם וכאשר ההרפס יתפרץ יהיה עלייך להימנע מיחסי מין וגינלים או אוראלים, אך אין פירושו שלא תוכלי ליהנות מפעילות מינית מוצלחת עם גבר שתבחרי להיות עימו גם בשלב הזה. האפשרויות לענג ולהתענג ללא מגע באבר מינך הן רבות ומגוונות. כל עור גופך וכל גופו יכולים להעניק לכם שפע של הנאה.
אני חושבת שבשלב הזה, כשאת חשה כה פגועה בגין הווירוס, חשוב שתפני למקורות תמיכה שיעזרו לך לקבל את המצב ולהבין שאין פירושו שאפסו סיכוייך לקשרים אינטימיים. הווירוס לא מגדיר את מי שאת ואינו מכתיב את קשרייך עם בן הזוג העתידי שלך!