על חשיבות ההסכמה ביחסי המין

הרבה נכתב על הסרט המיתולוגי "50 גוונים של אפור". אין ויכוח, התסריט המבוסס על טרילוגיית הספרים, אכן רדוד, העלילה פשוטה ושטחית, אלא אין ממש בסיס לטענות והחששות הרבים המופנים כלפי הסרט או הספר, שכן אין לראות בוא קריאה או הזמנה לאלימות כלפי נשים – ועל כך מיד נרחיב.

ב-Facebook ניתן היה לקרוא פוסטים זועמים רבים מצד מורים, מטפלים, והורים לאחר שצפו בסרט. סטטוסים שאפשר לקרוא בהם דאגה אמיתית מהידיעה כי צעירים ובני נוער יכולים לרכוש השכלה מהסרט / ספרים ולקבל תמונה מעוותת לגבי הנושא של אינטימיות, יחסים ומיניות. הביקורות ברובן קשורות לטענה שבעצם מדובר באלימות, שמוגשת באריזה יפה ומתעתעת. כמובן, הכוונה לאלימות כלפי נשים, מצד גברים.

אנחנו רואים את הדמות הראשית קושר ומצליף באנסטסיה, והיא, מצידה מגיבה בגניחות, אנחות, צעקות ומגיעה לאורגזמה. הבעיה היא שבשיח על הסרט / ספרים המתדיינים שוכחים פרט "קטן" והוא שלמעשה כל המעשים הללו, יהיו לכן לטעמם או לא לטעמים של אי אלו אנשים – כל המעשים המתוארים נעשים בהסכמה מלאה בין שני בגירים. למעשה, הם אף חותמים ביניהם חוזה שמעגן בכתב את אותה הסכמה על תנאיה השונים, כולל השימוש במילת קוד, במידה והאישה מעוניינת לעצור מיידית את האקט.

נושא ההסכמה הוא נושא שאין להמעית בערכו, במיוחד בשל העובדה שבני נוער נתונים להשפעות רבות ולחצים חברתיים, ולא תמיד הם מקבלים חינוך מיני ראוי המסביר להם אודות חשיבות ההסכמה.

מיניות האדם היא נושא עמוק ומרתק, אשר בכל עת מאתגר את גבולות המוכר והידוע. חינוך מיני דורש מאיתנו ראייה ביקורתית, ובמקרה זה נדרשת ראייה מעמיקה של הסיטואציה המתוארת בסרט, והבנה של כללי המשחק, כשהשאלה החשובה היא האם מדובר ביחסים אינטימיים תקינים ובריאים. עבודה עם צעירים סביב שאלות כאלו היא חשובה ומאפשרת להם לחקור את עולמם ואת אמונותיהם הפנימיות באופן שמגבש את האופי והערכים שלהם. זה חשוב כי יש לכל זה השפעה על מערכות היחסים הזוגיות שלהם בהווה ובעתיד.