image-new-design-5

מיניות בקרב בני אדם עם מוגבלות

הנכות מגיעה יחד עם תדמית חברתית שיש בה מידה של דיכוי חברתי ושיטתי המופנה כלפי בני אדם בעלי מוגבלויות.

מכשולים פיזיים מגבילים את סיכוייהם להכיר אנשים ולפתח מערכות יחסים משמעותיות, ובמקביל המסרים השליליים מצד החברה והתקשורת עשוי להיות מוסתרים יחסית, אבל ההשפעה שלהם הנה הרבה יותר חזקה מאשר כל מכשול פיסי.

פעילות מינית היא נורמטיבית ויש לה מקום וצורך בחוויה האנושית באשר היא. לכל איש יש צרכים מיניים מלידה ועד מוות. כלומר, קיימים צרכים אנושיים בסיסיים, וזהו צורך ביולוגי מולד. על זכות זו, אין עוררין. זכותו של אדם בוגר להיות חופשי ואחראי להתנהגותו המינית מעוגנת בחוק, כך שלא ניתן למנוע מאף אדם, קשר נפשי ופיסי.

השילוב של נכות ומיניות זהו שילוב לא פשוט, והסיבה לכך היא שנכות ומין הינם נושאים שכל אחד מהם הוא רגיש, וכל שילוב שלהם בעייתי ומייצר קשיים. אנשים עם מוגבלות חווים כמו שאר האוכלוסיה דחפים ורצונות ברמה הרגשית, הנפשית, כמו גם צרכים מיניים, אלא שבניגוד לשאר האוכלוסיה, החיים עצמם, סביב נושאים אלו מלווה בקשיים ומכשולים רבים יותר עבור אנשים עם מוגבלויות.

כיום עדיין מורגש היעדר מחקר ומיקוד לגבי כיצד נכות משפיעה על הדינמיקה של מערכות יחסים אינטימיות בין בני אדם בוגרים, וזאת למרות שיש מידע רב לגבי ההשפעה של הנכות על היכולת ההסתגלות הפסיכו-חברתית באופן כללי. יכול להיות שהפער הזה בין כמות הידע והמחקרים בשני תחומים אלו בעצם מעיד על דיעות קדומות אשר קיימות לכל רוחב החברה ובכלל זה הקהילה המדעית, שכן נדמה שאנשים בעלי מוגבלויות, פעמים רבות אינם נתפשים כבני זוג פוטנציאליים בהקשר המיני או הרומנטי.

אכן גם היום בני-אדם עם מוגבלות מתמודדים עם מסרים חברתיים שליליים באשר לאפשרות שלהם להפוך לשותפים רומנטיים. מסרים שאינם מעודדים שכבה זו באוכלוסיה להתמודד עם הקשיים המרובים בתהליך מציאת השותף. במילים אחרות, החברה מוקיעה אותם מכל משחקי ההיכרות השונים. החברה הכללית אינה רואה בבני אדם עם מוגבלויות כ"חומר" מתאים לקשר רומנטי או מיני, ועובדה זו לא רק שפוגמת ומקשה בסיכויי ההיכרות עבור גברים ונשים בעלי מוגבלויות, היא אף מחלחלת פנימה ומשפיעה על הסטייט-אוף-מיינד של אנשים אלו.

בל נשכח כי בני-אדם עם מוגבלויות צריכים להתעמת עם סטריאוטיפים ודעות קדומות על מוגבלות, כמעט בכל אשר יפנו. ולא רק שקיימת התמודדות יומיומית ומלחמה סמויה על לגיטימציה בסיסית במרחב הציבורי, גם בנושא המימוש של צרכים ורצונות רומנטיים ומיניים, אוכלוסייה זו לרוב נאלצת להתמודד עם יחס שאינו מכיל ואינו מאפשר להם לחיות בחופשיות את חייהם במלואם.

לסיכום נדמה כי עבור אנשים עם מוגבלות, ישנו הכרח להשקיע בתוכניות בתחום הבריאות המינית ובכלל זה השקעה בחינוך, טיפול והתערבויות מצד המדינה והגופים האמונים על רווחתם של ציבור הנכים.

העשרה והרחבת הידע נדרשת כמו כן גם עבור אנשי מקצוע העוסקים בשיקום, כך שיוכלו לעסוק, לתמוך ולייעץ בהקשר של אינטימיות ומיניות. דגש רב צריך להינתן על שלבי עיצוב ובניית התדמית העצמית והזהות המגדרית והמינית בגילאי ההתבגרות. כדאי לקיים שיח גלוי ככל הניתן בנושא של מיניות ומוגבלות, כך שנערים ונערות בעלי מוגבלות יוכלו לחיות חיים מלאים, ללא הגבלות מיותרות מצד הממסד והתרבות הכללית.